בס"ד
שמחה רבה, שמחה רבה אביב הגיע פסח בא... ואיתו מגיעים הימים החמים והלילות הקרים, זה השלב שבו מתחילים לעבור לבגדים קצרים, ישנם ילדים שיעברו לבגדים קצרים ולסנדלים בשמחה וישנם כאלה שיתקשו במעבר זה, יסרבו ללבוש חולצה קצרה ולעיתים יבלו את כל הקיץ בגרביים ונעלים סגורות, לא יעזרו ההסברים, הבקשות והתחנונים.
אני אנסה להסביר תופעה זו מהפן החושי: לעיתים קרובות ילדים אלה הם ילדים עם רגישות ייתר טקטילית. מהי המערכת טקטילית (התחושה על פני העור)? זוהי המערכת שאחראית על קליטת הגירויים מהסביבה וויסותם, בעזרת מערכת זו אנו קולטים: מרקם, טמ"פ, מצב צבירה, צורה גודל ועוד. סף הרגישות הטקטילית שונה מאדם לאדם ויכול לנוע מרגישות נמוכה (היפו סנסטיבי) לרגישות גבוהה (היפר סנסטיבי) . חסר קל ייתן לנו תמונה של מישהו אוהב וחם.
בגיל הרך אנו רואים יותר ילדים עם רגישות יתר טקטילית מאשר ילדים עם חסר ברגישות זו ומאוד לא נעים להיות עם רגישות ייתר מגעית.
דגדוג קל עלול לגרום לילדים אלה לאי נוחות מאוד גדולה, אבל לא רק דגדוג כל מגע אקראי, מה שגורם לעיתים לילדים אלה להיות במתיחות מאוד גבוהה שמא מישהו יתקל בהם או יגע בהם באופן אקראי. כאשר שולחים יד לילד כזה (לליטוף/ חיבוק) נראה רתיעה ממגע לעיתים אף נראה "הצדפות".
ילדים עם רגישות ייתר יחושו אי נוחות כלפי בגדים במרקמים כמו צמר, קורדרוי, קטיפה, ג'ינס, תפרים בגרביים, בגדים מהודקים לגוף, חגורות, עניבות, שרשראות, תחתונים, תוויות, צווארוני גולף, רוכסנים, הדפסות ועוד. מה שילדים עם רגישות ייתר אוהבים זה את הפוטרים והטרנינגים. כילדים צעירים יעדיפו לעיתים להיות ללא בגדים וכילדים גדולים יותר יעדיפו בגדים רחבים וגדולים. בצעירותם יתפשטו לגמרי כשילכו לשירותים. כאמור ילדים עם רגישות ייתר יתקשו בעונות המעבר, הם יתקשו לעבור מבגדים קצרים לבגדים ארוכים ולהפך.
ילדים עם רגישות ייתר טקטילית מאוד אוהבים לשחק עם מים (מאחר והמים מפחיתים את הרגישות שלהם) אך יכולים לצאת משלוותם אם הבגד שלהם יירטב. הם בדרך כלל יירתעו מחומרים במגע בכפות הידיים כמו צבעי ידיים, קצף, גואש ועוד והימנעות הזו מלגעת בחומרים היא מאוד משמעותית מאחר והתנסות בחומרים כמו כן היצירה היא המסלול לקראת הרישום והכתיבה שלנו מה גם שילד רגיש מאוד עלול לסבול מהחיכוך של היד עם הדף.
בולטת במיוחד הרגישות על הקודקוד: אצל ילדים עם רגישות כזו התעסקות עם שיער זה כמו בזירת קרב. ילדים כאלה לא ירצו לחפוף, להסתרק, תספורת מאוד מאיימת עליהם. כמו כן, גזיזת ציפורניים על ידי מבוגר היא הליך מורכב ומסובך אך עם זאת , יש ילדים שמתמחים בכסיסת ציפורניים ויש כאלה שעושים זאת גם ברגליים.
אם כן כיצד ניתן לעזור לילדים עם רגישות ייתר במסגרת הגן והבית
עיסויים עדינים. יש להקפיד להסיר את הטבעות, לחמם את הידיים ולמרוח אותם בקרם עדין שנספג במהירות, רצוי לעסות את הילדים באזור הגפיים (רגלים, ידיים ובעיקר כפות הידיים). הזמן הטוב ביות הוא הבוקר לפני הפעילות בגן, העיסוי משכך את הרגישות לזמן הקרוב ויוצר "הגנה". ניתן להכין לילד סלסלת תחושות ובה אביזרים ובדים במרקמים שונים, איתם הילד ישחק וכמו כן ניתן לעשות לו עיסויים קלים איתם ולהבריש את ידיו במברשות שונות ובעדינות. לאפשר לילד ללכת יחף על רצפה, שטיח דשא (מרקמים שונים). במהלך המקלחת לאפשר לילד לשחק עם קצף גילוח וצבעי ידיים על הקרמיקה (המים מפחיתים את הרגישות).להרבות ולבקר בים או במגרשים בהם יש חול, ולאפשר לילד בהדרגה לשחק בחול, להכין עוגות, לבנות דיונות ועוד.
קערות תחושה ובהם סוגי קיטניות ניתן להכניס פנימה חרוזים צבעוניים ולבקש בכל פעם מהילד להוציא חרוז בצבע אחר. והדבר החשוב מכל הוא להבין את הרגישות של הילד ולהכיל אותה, עם הבנה וטיפול ניתן לווסת את הרגישות הזו ולחסוך מהילד את תחושת התסכול וחוסר האונים.
בברכה חג אביב שמח
עידית ששון – מנהלת גן ילדותי 050-7936158
ומאבחנת ומטפלת בגישה הנוירו התפתחותית תיפקודית
