לפני שנוריד לפעוט את החיתול, כדאי שנשמע מה יש לגננת להגיד בנושא. מדוע? כי היא מנוסה יותר וכי היא מבלה עם הילד את רוב שעות היום. על שיתוף פעולה בדרך לגמילה לימור גריף
כל הורה חולם שהילד שלו יתעורר בבוקר בהיר אחד ויחליט שזהו, הוא נגמל מטיטולים מהר יתאפשר למשפחה חיסכון רב בהוצאות החודשיות, הפעוט יצעד צעד גדול לעבר עצמאותו, וכל מה שיישאר להורים לעשות זה לרכוש עבורו סיר קטן או ישבנון. אבל לכולנו ברור שהמצב המתואר כאן נדיר ביותר ובעצם מדובר בפנטזיה שבינה לבין המציאות חוצץ קיר אמת.
מלבד העובדה שמדובר בגמילה מהרגל, שניתן לדמותו לתהליך הקשה של גמילה מהתמכרות, הרי שלגמילה מטיטולים ישנם מספר אספקטים, אחד מהם, ואולי החשוב שבהם, הוא העובדה שגן הילדים שבו שוהה הילד שעות ארוכות מזמנו, ממלא מקום מרכזי וחשוב בתהליך הגמילה. מכאן ברור שאם לא יתקיים שיתוף פעולה מלא בין ההורה לבין צוות הגן, עלול להיווצר עבור הילד כאוס מוחלט שלא רק יכשיל את התהליך אלא גם יפגע בילד.
כדי שהפעוט הרך והתמים שלנו, שממילא עובר תהליך התמודדות לא פשוט, לא ימצא את עצמו כלוא בין שתי דעות מנוגדות, זו של הבית וזו של הגן, שלעיתים אף עלולות להתנגש זו בזו, חשוב מאוד שהגננת וההורים יהיו מתואמים ביניהם. גמילה קולקטיבית לכל ילדי הגן, שבעבר הייתה מקובלת ביותר, אינה נהוגה עוד ברוב הגנים. אולם גם במקרים בהם כל ילד נגמל בזמנו לא ניתן להתעלם מהדינמיקה שמתקיימת בין הילדים לבין הגן בתהליך הגמילה שלהם מהחיתול. אז איך יוצרים תיאום בין הגן לבין הבית, כדי לאפשר לפעוט לעבור את התהליך באווירה שפויה ובדרך עקבית?
חוקי הבית וחוקי הגן
על השאלה מתי כדאי להתחיל בתהליך הגמילה אין תשובה מקובלת ומוסכמת, ונדמה שכל תקופה מכתיבה גיל אחר. בעוד בשנות ה-60 רק כעשרה אחוזים מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים, בשנות ה-80 הנתון הכפיל את עצמו כמעט פי שמונה וכ-78 אחוזים מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים. בדור האחרון הושפעו השינויים בגיל הגמילה מתיאוריות פסיכולוגיות, אווירת דמוקרטיה במשפחה, יציאתן של אמהות לעבודה מחוץ לבית ובעיקר זמינותם של חיתולים חד-פעמיים.
רודי אלמוג, מנהלת גן ילדים בעיר חולון, מספרת שהגמילה בגן שלה נעשית באופן אישי, על-פי רמתו של כל ילד וילד. עוד היא מוסיפה כי היא אינה מאמינה בגמילה קולקטיבית.
"כל ילד עושה לפי יכולתו", מסבירה אלמוג. "במידה והוא רוצה לחקות את חבריו, אנחנו מאפשרים לו להתחיל בתהליך הגמילה בתיאום עם הוריו. ברוב המקרים בהם אני נתקלתי ההורים משתפים פעולה ומקשובים לעצות הגננת".
ומה עושים כשהילד נגמל בקלות בגן, ואילו בבית מסרב להיגמל? זו הרי תופעה נפוצה.
"ייתכן שאותו הילד חושש מהשירותים הגדולים בבית, בעוד בגן ישנם שירותים נמוכים המותאמים לילדים", משיבה אלמוג. "זה יכול לקרות אפילו אם ההורה ייעזר בישבנון. בנוסף, ייתכן כי גישת ההורה מוטעית ולכן יש לתאם ציפיות עם הגננת. אנחנו בגן לוקחים ילד שנמצא בתהליך גמילה כל חצי שעה לשירותים, ואילו בבית שואלים אותו: 'יש לך פיפי'?, 'אתה צריך לשירותים?'. חוסר עקביות כזה עלול לבלבל ולהשפיע על תהליך הגמילה".
מזל מכלוף, גננת ומנהלת פעוטון באזור השרון, אומרת שהחוקים בגן תמיד ברורים יותר מאשר בבית, כיוון שהם חד משמעיים וחלים על כולם. "כשבבית החוקים אינם חד משמעיים, הצרכים הופכים להיות כלי בשליטת הילד. לא מעט ילדים משתמשים בכלי הזה לשם יצירת מלחמת כוחות מול ההורים", היא מסבירה.
לזהות מוכנות לגמילה
מיכל הרפז, יועצת חינוכית ומנהלת מרכז הרפז -ייעוץ לניהול חינוכי ופדגוגי לגני ילדים, סבורה כי אחת הבעיות היא שהורים ששים להתחיל בתהליך הגמילה בזמן שהצאצא שלהם כלל אינו ערוך לכך. המלצתה היא שנעצור לרגע, לפני שנרוץ לשתף את הגננת בכוונותינו, כדי לבחון האם המציאות הנחשקת חופפת לשלבי ההתפתחות הנכונים. "גם לחץ מצד ההורה יכול להשפיע על תהליך הגמילה של הילד בבית", מוסיפה הרפז. "הילד בדרך-כלל נלחץ מהתהליך, כיוון שהוא אינו מצליח לרצות את ההורה ולעמוד בציפיות שלו, ולכן חווה תחושת כישלון. ייתכן שבגן הילדים האלמנט הזה אינו קיים".
הרפז מבקשת מההורים לזכור כי לחץ מעכב את תהליך הגמילה ואף עלול לפגוע בדימויו העצמי של הילד, וכתוצאה מכך יש סיכוי גדול יותר שהילד ימשיך להיכשל ולא יתקדם בתהליך.
מכלוף סבורה שבשלב שבו ילד מבקש להיגמל, מחובתה של הגננת ליידע בכך את ההורה מיד, על-מנת שיהיה שותף פעיל בתהליך. הסימן הראשון לזיהוי מוכנות לגמילה הוא, לדבריה, עצם ההודעה על עשיית הצרכים והבעת אי נוחות בזמן שהטיטול מתמלא. "אני מיידעת את ההורה ברגע שמופיעים הסממנים הראשונים ובודקת אם יש הקבלה למתרחש בבית", היא אומרת. "מעבר לכך, חשוב מאוד שההורה יבין מהי המשמעות של תהליך הגמילה. תמיד אני אומרת להורים: 'אם יש לכם שטיח חדש שאתם אוהבים מאוד - גלגלו אותו, אם אתם מתכננים לקנות ספה חדשה - דחו מעט את הרכישה'".
מכלוף דוגלת בשימוש בסיר מאחר ולדבריה האסלה יוצרת לעיתים תחושה של פחד. "הסיר מקנה תחושת ביטחון, כמו כיסא קטן, ומאפשר לפעוט להיות עצמאי. אצלנו בגן מספרים בדרך-כלל את 'סיר הסירים' של אלונה פרנקל, ונותנים לילד לקשט את הסיר ולהפוך אותו למשהו אישי. סיבה נוספת לחשיבות השימוש בסיר היא ששימוש באסלה מצריך את הילד לחלוק עם אחרים, להמתין ולהתאפק, בזמן שהסיר זמין ושלו - תמיד", היא מסבירה.
מה קורה כשאת חושבת שהילד אינו מוכן עדיין ואילו ההורה סבור שדווקא כן?
"אני תמיד מקשיבה להורה ומציעה לו לנסות כמה ימים בבית תהליך של גמילה", עונה מכלוף. "אני אומרת גם שאם זה יצליח בהחלט נעתיק את הגמילה גם לגן. אבל לרוב איני טועה. לרוב אני יודעת לזהות מוכנות רגשית, פיזית ואישית של כל ילד וילד".
ההורים, לעומת זאת, טועים לא אחת, בעיקר בשל היותם חסרי ניסיון. חלק גדול מהם מחליט "לגמול עכשיו" כי הנה מגיע הקיץ, גם אם הפעוט בהחלט לא מוכן למשימה. "אני טוענת שילד בשל בכל עונה", מגיבה מכלוף. "נכון שלאמא תהיה קצת יותר התעסקות עם הכביסה בחורף, אבל עונות השנה הן בהחלט לא טריגר לגמילה".
ומה באשר להורים שדוחים את הקץ ולא ששים לגמול את ילדם, פשוט כי נוח להם כך?
"ברגע שאני מזהה קושי מצד ההורה ומוכנות מצד הילד, אני נותנת לכך זמן של שבוע עד שבועיים. אם גם אז אין היענות מצד ההורה, אני בהחלט אשוחח איתו, כדי להציב גם לו גבולות ולדרוש ממנו שיתפנה לכך, בעיקר לטובת הילד".
שימוש באסלה מצריך את הילד לחלוק עם אחרים, להמתין ולהתאפק, בזמן שהסיר זמין ושלו - תמיד.
הגננת כמורת דרך
"כשבני היה בן שנה ושמונה חודשים הוא התחיל לדבר על פיפי וקקי בצורה רציפה, הודיע בכל פעם שעשה את צרכיו, ואף ניגש לפינה כדי לעשותם באינטימיות", מספרת שלומית מקריית גת, שהסיקה עקב כך שבנה מוכן לתהליך הגמילה מהחיתול. הגננת, לעומתה, הניחה שהילד מחקה בהתנהגותו את ילדי הגן הבוגרים יותר, אך סברה כי הוא בהחלט אינו מוכן לתהליך.
טענתה של הגננת הסתמכה על טיעונים רגשיים: הילד אינו נרדם לבד, מתקשה להיפרד מהוריו בשעות הבוקר, בוכה כשהוא רואה אותם בסוף היום, אינו יודע לעמוד על מקומו במשחקי החצר, ואף נתון לזעמם של הילדים הבוגרים יותר. שלומית לא הצליחה למצוא את הקשר. "ייתכן שבני באותה התקופה היה ילד מופנם ורגיש יותר, אך את הקשר לגמילה מהחיתולים לא ממש הצלחתי לעשות", היא מנמקת מדוע החליטה באותה התקופה להתחיל בתהליך הגמילה לבד, בבית, מבלי לשתף את הגננת בתהליך. בנה אכן נגמל בתוך שבועיים, התמכר לסיר שאהב וקישט, התמכר לסיפורים "סיר הסירים" ו"טוסיקים", התגאה בעשיית צרכיו כבוגר ואף התנצח בכך מול אחיו הבוגרים.
ומה קרה בגן? לאחר שבועיים של גמילה אינטנסיבית בבית, שלומית לקחה את בנה לגן ללא חיתול והודיעה לגננת, חד משמעית, כי בנה נגמל. הקושי היה רב, לא רק מכיוון שהגננת נפגעה מכך שלא שיתפו אותה ולא כיבדו את דעותיה. מי שנפגע יותר מכל הוא, כמובן, הפעוט הקטן והתמים, בנה של שלומית, שלמד שבבית עושים בסיר ובגן לא עושים בכלל. ילד זה למד להתאפק והקשה על עצמו, עד שלא יכול היה עוד להחזיק בצרכיו, והחל לעשות במכנסיו. היום שלומית מצרה על כך שבזמנו היא לא שיתפה את הגננת כיוון שהעדיפה לעמוד על עקרונותיה.
"בל נשכח שמתפקידה של הגננת לסמל את מקור הכוח, הפרגון, השליטה והסדר בחיי הילדים שלנו", מדגישה הרפז, ומסבה את תשומת לבנו לכך שעם שלבי הרגרסיה, המתלווים לתהליך הגמילה, לא רק אנחנו ניאלץ להתמודד אלא גם הגננת, המבלה עם היקר לנו לא פחות שעות מאתנו ולעיתים קרובות אף יותר. "הגננת היא סוג של מורת דרך, ומן הראוי שהיא תייעץ לנו במקרים כאלה, תכוון אותנו ותעזור לנו להבין האם מדובר בתהליך גמילה אמיתי. הגננות מנוסות יותר בתהליך הגמילה ואת זה כל הורה חייב להפנים. צריך גם להבין שהאינטרס של הגן הוא שהילד יהיה גמול, כי אחרי הכל זה מקל על הגננות".
הרפז מציינת כי במקרים רבים דרישת ההורים לגמול את הילד מהחיתול מעוררת אצל הגננת תסכול רב, כיוון שלצד השאיפה שלה לרצות את ההורים היא מבינה, לנוכח ניסיונה הרב, שהילד בעצם אינו מוכן לכך. "הורה חייב לזכור שהילד, ורק הילד, יכול לשלוט על הסוגרים שלו. ההורה ברוב הפעמים לוקח את האחריות על עצמו, כשהיא בעצם כולה של הילד", היא אומרת. "במצבים כאלה עולים כעסים ותהיות בנוסח 'מי יודע טוב יותר מה הכי טוב לילד?'. כאשר הגננת לא יודעת להעביר כראוי מסרים להורים, היא עלולה ליצור מאבקי כוח מולם, כשכל אחד מהצדדים מעמיד את האגו שלו במרכז במקום לרכז את תשומת הלב לגורם החשוב ביותר - הילד".
בפועל, איך מתאפשר תיאום ציפיות בין ההורים לגננת?
"רצוי שהגננת תזמין את ההורה לשיחה אישית, במהלכה היא תדריך את ההורה ממקום מכוון ולא של אגו. השיתוף עם הגן עוזר להורה להרגיש בטוח יותר ולדעת שהוא אינו לבד בתהליך. חשוב לזכור שגמילה שאינה נעשית באופן נכון עלולה חלילה ליצור בעיות קשות, כמו עצירות כרונית", קובעת הרפז.
הילד אינו קולקטיב
על-אף ההבנה והמודעות לכך שעלינו להיות קשובים לצרכיו של הילד, וכי לא ניתן לצפות מכל הילדים לעבור תהליכים התפתחותיים באופן זהה, עדיין ישנם מספר גני ילדים שגומלים את כל הילדים במקביל. שרון, המתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ, מספרת כי בגן של בנה מתרחש תהליך גמילה קולקטיבי. "כל הילדים בגן הם באותה סביבת גיל, לכולם יש סירים, בשירותים יש ישבנון וכולם ניגשים יחד לשירותים", היא מספרת.
עוד על גמילה מחיתולים
• מתי הפעוט מוכן לגמילה?»
• המדריך השלם לגמילה מחיתולים»
• על הרטבת לילה»
• לפורום הורים לגיל הרך»
"למי זה טוב?", קובעת הרפז, "לילדים המונעים על-ידי לחצים חברתיים ולא רוצים להיות שונים משאר החברה. למי זה קשה? לילדים שאינם מוכנים רגשית לתהליך, ונראה כי הוא נכפה עליהם בעל כורחם. הגמילה היא תהליך רגשי ואישי, ועל כולנו להבין שהילד, כמו גם ההורה, עובר דרך הגמילה תהליך רגשי, פסיכולוגי וחברתי. עלינו לשאול את עצמנו, ובעיקר אותו, האם הוא אכן בשל להיפרד מהחיתול. הגננת צריכה לבדוק לעומק את צרכיו האישיים של כל ילד, ובנוסף על כך לוודא התאמה משפחתית, כלומר את העובדה שהמשפחה פנויה ושלא עומד להיוולד אח חדש, אין מעבר דירה ברקע, ושההורים לא נפרדו בדיוק, חלילה".
גם מכלוף סבורה כי גמילה קולקטיבית אינה רעיון מוצלח. "בהרבה מצבים לחץ קבוצתי עוזר עם ילדים, אך לא במקרה של גמילה. לא תמיד יש קשר קבוצתי בכל הנוגע לבשלות הפיזית של הילדים. הדרך הטובה ביותר היא לבדוק כל מקרה לגופו, לבדוק את הבשלות של כל ילד לגמילה. רק בדרך זו נוכל לעבור עם הילד גמילה מוצלחת ונעימה לכל הצדדים", היא מסכמת.
