הרגל שכולנו נשמח לשנות - לטובתנו ולטובת הילדים שלנו
אתם בטח שואלים את עצמכם מהו ההרגל הזה.
הוא מתגנב בשקט בלי שנרגיש
והוא קיים אצל כולנו.
אני מדברת על ההרגל להסתכל על החסר.
הרגל לבדוק מה לא בסדר ומשם לנסות לשנות.
מדוע הרגל זה קיים אצל כולנו,
ואיך אנחנו מרגילים את הילדים שלנו לאמץ את אותו ההרגל?
אנחנו יכולים להסתכל על המציאות בשני אופנים
מתוך ראיית האין שנובע מתוך הפחד שדברים לא קורים כמו שאנחנו רוצים
או מתוך אהבה, השראה ואמונה שאפשר להשיג את מה שאנחנו רוצים.
אנחנו כמבוגרים, הורגלנו משחר ילדותנו לנוע מתוך הפחד, מתוך ראיית החסר.
שמענו משפטים מהסוג הבא: אם לא תכין שיעורים לא תסתדר בחיים, אתה חייב להיות אחראי, תפסיק לריב זה יגמר בבכי, אל תתבטל אחר כך תצטער על כך ועוד משפטים מהסוג הזה.
איך ההרגל הזה משפיע עלינו היום כהורים?
יש לנו כוונות טובות. אנחנו רק רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב.
אבל בלי שנרגיש, אנחנו לעיתים פועלים מתוך ההרגל של ראיית החסר.
זה בא מתוך רצון טוב להכין את הילדים לחיים.
כל כך הורגלנו לפעול כך, שאנחנו לא שמים לב לזה ולא מודעים.
הילדים שלנו נוכחים לזה פעם אחר פעם וכיוון שרוב הלמידה נעשית על ידי חיקוי,
כך גם הילדים שלנו מאמצים את ההרגל הזה.
אפשר גם אחרת
אנחנו יכולים לשבור את השרשרת ולאמץ הרגל חדש. הרגל שמדגיש את החיובי ואת מה שיש. הרגל שבודק מה אנחנו רוצים ואיך אפשר להשיג את זה אך בלי הדרמה והדגשת החסר.
הרגל ששם דגש על הלך הרוח שלנו ועל דרך החינוך שלנו ופחות נובע מהפחד לא להשיג תוצאות.
בואו ניקח דוגמא להמחשה קלה
לדלית אמא של בן, מאוד חשוב להיות אימא טובה. היא רוצה שלבן יהיה טוב בחיים, שהוא יהיה אחראי והכי חשוב שבן יהיה מאושר. אחר הצהרים דלית לקחה את בן לגן השעשועים. בן מאוד שמח. הם בילו אחר הצהרים מקסים. בן התנדנד, דלית פגשה חברה וקשקשה איתה ובשעה שש בערב כשהתחיל להחשיך דלית קראה לבן ואמרה לו הגיע הזמן ללכת הביתה. בן שמאוד רצה להישאר לשחק עוד קצת התחיל לרטון. "רק עוד קצת, אוף, ולבסוף זה התפתח לבכי וכעס גדול". דלית נלחצה והתחילה לכעוס עליו. "תמיד אתה בוכה, תפסיק לצעוק, נמאס לי מהוויכוחים האלה, פעם הבאה לא נלך (שזה כמובן איום שחזר על עצמו אבל אף פעם לא קוים). מתוך לחץ, דלית פעלה מתוך ראיית החסר (הרגל). הלך הרוח שלה השתנה ומפה למאבק כוחות הדרך קצרה.
בתסריט חדש, דלית הייתה מתחברת להלך רוח רגוע וענייני.
ואומרת לבן בצורה שלווה אך יחד עם זאת מאוד בטוחה בעצמה:
"בן, אני מבינה שאתה רוצה עוד לשחק (בן היה מרגיש שמבינים אותו)
אנחנו צריכים ללכת, כי ערב ואנחנו רוצים ללכת הביתה לאכול (הסבר הגיוני למה הולכים)
ואנחנו יכולים ללכת עכשיו או בעוד חמש דקות. (בן ירגיש שהוא שותף להחלטה ובוחר).
מה שחשוב זה הלך הרוח.
הרגל של לחץ וראיית החסר או הרגל של לראות את הביחד ממקום רגוע ונינוח.
הזדמנות לתרגול
כשאנחנו מדגישים ורואים את החסר, בדרך כלל לא נעים לנו. היו מודעים להרגשה שלכם. אם לא נינוח לכם, תשאלו את עצמכם מה מנהל אתכם באותו הרגע. האם זה ההרגל לראות את החסר? אם כן תסתכלו מה חשוב לכם ואיך אתם משיגים את זה באהבה, אמונה, אופטימיות והשראה.
הלך הרוח שלנו זה הדבר המשפיע ביותר על האווירה בבית ועל המרחב בו אנחנו מגדלים את הילדים היקרים שלנו.
באהבה גדולה,
נעמה רגב
לאתר של נעמה רגב מאמנת לזוגיות, הורות והתפתחות
http://www.naama.biz/content.asp?cat=152
